נושא פסיקת הפיצויים בדיני לשון הרע הוא מן החלקים המורכבים בתחום; קיימים לכל הפחות 4 מסלולים לפסיקת פיצוי בדיני לשון הרע, ולכל אחד מן המסלולים שיקולים מנחים שונים בתכלית. חשוב להכיר את מסלולי הפיצוי עוד קודם להגשת תביעה על הוצאת לשון הרע, כדי שחלילה לא תקופחנה הזכויות המגיעות לך.
פיצוי ללא הוכחת נזק וללא הוכחת כוונה לפגוע:
סעיף 7א'(ב) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") מסמיך את בית-המשפט לפסוק פיצוי – עד סך 50,000 ₪, מבלי שהנפגע יוכיח כי נגרמו לו נזקים, ואף מבלי שיוכיח כי מפרסם הדיבה התכוון לפגוע בו. הסכום הנ"ל צמוד למדד המחירים לצרכן מחודש ספטמבר 1998, וכיום מדובר בכ-71,000 ₪.
פיצוי ללא הוכחת נזק, כאשר ניתן להוכיח כוונה לפגוע:
סעיף 7א'(ג) לחוק קובע כי אם הנפגע מפרסום לשון הרע יצליח להוכיח כי הפוגע פעל תוך כוונה (סובייקטיבית) לפגוע בו, ניתן להגיש תביעת לשון הרע ולבקש סעד של פיצוי ללא הוכחת נזק עד סך כפל הפיצוי שבסעיף 7א'(ב). כלומר, ניתן לתבוע עד סך 100,000 ₪ (ובהצמדה למדד עד סך 142,000 ₪).
חשוב להסביר: הפיצוי הקבוע בחוק כפיצוי ללא הוכחת נזק, מתייחס לכל פרסום באופן עצמאי. לכן, אם נפגעת מכמה פרסומים בגנותך (למשל כמה פוסטים בפייסבוק, או כמה הודעות שונות ומבזות בקבוצות ווטס-אפ) ניתן להכפיל את מספר הפרסומים בסכום המתאים, ולתבוע פיצוי בהתאם.
חשוב לא פחות להסביר: לעיתים חישוב הפיצויים ללא הוכחת נזק מוביל לסכומים אדירים ולא ראליים. למשל, נניח שפורסמו בגנותך 50 פרסומי לשון הרע בכוונה לפגוע, סכום הפיצוי הסטטוטורי יגיע עד סך 7,100,000 (שבעה מיליון ומאה אלף) ₪. מדובר בסכום לא ראלי במציאות המשפטית-ישראלית. עד כה, סכומי הפיצוי הגבוהים ביותר שנפסקו לפי חוק איסור לשון הרע נעים סביב סך 500,000 ₪; כל פיצוי גבוה מזה, ייפסק ככל הנראה רק במקרים חריגים במיוחד.
ומה ביחס פרסום אחד שגרם נזק אדיר שניתן להוכיח?
כפי שנאמר בפתח הדברים בקצרה, ישנם מסלולים נוספים לפסיקת פיצוי; במסגרתם ניתן לפסוק פיצוי שאינו מוגבל בסכום, גם בגין פרסום אחד בודד של דברי לשון הרע.
פיצוי בהוכחת נזק ממוני:
כמו מכוחה של כל עוולה בנזיקין, תמיד ניתן לתבוע פיצוי בגין נזק כספי שנגרם כתוצאה מביצוע העוולה. למשל, אם שמעון הכפיש את ראובן (חברו לעבודה) בפני המעסיק שלו וגרם לפיטוריו, ואם הפיטורים הובילו לנזק כספי שניתן להוכיח, ראובן זכאי לתבוע משמעון את סכום הכסף שהפסיד. דוגמה נוספת אפשרית מתרחשת במקום בו פרסום לשון הרע נגד עסק או חברה, גרם בפועל להפסדים כספיים שניתן להוכיח באמצעות חוות-דעת חשבונאית. במקרה כזה ניתן לתבוע את סך ההפסדים הכספיים. אך לעניין זה חשוב להסביר מלכתחילה, כי הוכחת נזק הממון וקשירתו כדין לביצוע העוולה, היא משימה שאינה פשוטה כלל.
פיצוי בהוכחת נזק שאינו ממוני; נזקים כלליים, עוגמת נפש וכאב וסבל:
אחת מן הפרשיות שהובילו את בית-המשפט לפסוק פיצוי גבוה במיוחד – מן הגבוהים שנפסקו – היא פרשת שרנסקי הידועה. בבית-המשפט המחוזי (שם הוגשה התביעה) נפסק לטובת נתן שרנסקי (אסיר ציון, חבר-כנסת ושר לשעבר) סכום תקדימי על סך כולל של 1,290,000 ₪; וזה בגין פרסום ספר מכפיש במיוחד שהציג את שרנסקי בצורה נוראית (למשל כסוכן ק.ג.ב) [ראה: ת"א 1133/99 שרנסקי נ' נודלמן (פורסם בנבו, 21.12.2003)]. בית-המשפט העליון הפחית את גובה הפיצוי הכולל וקבע פיצוי בסך 740,000 ₪ [ראה: ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (פורסם בנבו, 4.8.2008)].
מדובר בפיצוי גבוה במיוחד, שנפסק אך ורק בגין פרסום אחד. הכיצד? בהוכחת נזקים שאינם ממוניים.
נזקים בלתי-ממוניים הם עניין מורכב להסבר פשטני, אך על רגל אחת: בית-המשפט העליון קבע כי פגיעה בנוחות החיים, כאב וסבל, עוגמת נפש, פגיעה במוניטין, בשם הטוב ובאוטונומיה – כולם נזקים שניתן לתבוע בגינם פיצוי, למרות שלא ניתן להוכיח את שווים במדויק. הערכת השווי נעשית בידי בית-המשפט לפי שיקול דעתו, השעון על התרשמות מעדים ומנסיבות כל מקרה לגופו.
אך החשוב לעניינינו הוא להבין כי גם אם פורסם בגנותך פרסום אחד ויחיד, ונדמה לך שמגיע לך פיצוי גבוה בהרבה מ-70,000 ₪ או 140,000 ₪, ייתכן שהצדק אתך.
עוד חשוב להדגיש כי לא ניתן לתבוע בגין אותו פרסום גם פיצוי ללא הוכחת נזק וגם פיצוי אשר דורש הוכחת נזק; מדובר במסלולי פיצוי חלופיים ולא מצטברים.
אם כן, נותר לשאול מהם השיקולים אשר בית-המשפט צריך לקחת בחשבון כאשר הוא מפעיל את שיקול-דעתו וקובע את גובה הפיצוי?
השיקולים הקבועים בחוק:
סעיף 19 לחוק איסור לשון הרע קובע 4 שיקולים שניתן להתחשב בהם כדי להקל עם הנתבע בפסיקת הפיצוי: (1) הנתבע התנצל בדרך דומה לדרך הפרסום, או עשה צעדים אקטיביים לצמצום הנזקים; (2) הנתבע לא התכוון לייחס את הפרסום לנפגע; (3) הנתבע אינו "יוצר" הפרסום, אלא רק חזר ופרסם מה שממילא פורסם, והפנה אל המקור שפרסם לראשונה; (4) הנתבע האמין כי הוא מפרסם אמת.
השיקולים שנקבעו בפסיקה:
בפסק-הדין ברע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פ"ד נה(5) 510 (2001), כבוד הנשיא ברק התווה את הדרך לפסוק פיצויים בלשון הרע וקבע כי בנוסף לכל שיקול אחר, בית-המשפט צריך לקחת בחשבון את: (1) היקף הפגיעה; (2) מעמד התובע בקהילה לפני הפרסום; (3) עצמת ההשפלה שהתובע נאלץ לסבול; (4) הנזקים הצפויים בעתיד מפרסום לשון הרע.
בנוסף, בספרות המקצועית בתחום – ובפסיקה שאמצה אותה – מפורש כי להתנהגות הצדדים במהלך ניהול משפט לשון הרע, ישנה משמעות של ממש בפסיקת הפיצוי. למשל, נתבע אשר יודע היטב כי תוכן הפרסום אינו אמת, ובכל זאת טוען להגנת "אמת דיברתי" (אמת הפרסום), מסתכן בפסיקת פיצויים בשיעורים גבוהים יותר. בדומה, נתבע אשר מעלה טענות משפילות בגנותו של תובע, כאשר אין תכלית להעלאת הטענות מלבד המשך ביזוי והשפלה, מסתכן גם הוא בפסיקת פיצויים בשיעורים מוגברים.
אם כן, גם מהסבר על רגל אחת ניתן להבין כי פסיקת פיצויים בגין פרסום לשון הרע והוצאת דיבה, היא מלאכה מורכבת; תורה של ממש. כל מקרה מתאים למסלול אחר, והחוכמה היא לצפות את המכשלות בפסיקת הפיצוי כבר בשלב הגשת התביעה, ולהתוות אסטרטגיה משפטית מיטיבה שתסלק מכשלות ותאפשר לבית-המשפט לפסוק את הפיצוי הולם.
בן קרפל משרד עורכי דין עוסק אך ורק בדיני לשון הרע והגנת הפרטיות. לצוות המשרד ניסיון רב בייצוג תובעים ונתבעים והצלחות מוכחות בכל בתי המשפט בארץ.
לקוחות המשרד זוכים לליווי צמוד, אישי, דיסקרטי יעיל ומהיר תוך תכנון אסטרטגיה משפטית באופן פרטני בכל תיק ותיק. אנו רואים בכל לקוח עולם ומלואו ומייצגים אותו ברגישות וללא פשרות עד השגת התוצאה הטובה ביותר.
לקבלת ייעוץ משפטי ללא התחייבות צור קשר עם משרדנו: 0722221780
אין בתוכן האמור לעיל המלצה, חוות-דעת או עצה משפטית. אין בתוכן הנ"ל תחליף ליעוץ משפטי מקצועי. מטבע הדברים, התוכן לא יכול להיות מדויק לחלוטין מבחינה משפטית; אינו מתיימר להקיף את כל המקרים או להיות עדכני לחלוטין. מידע משפטי מתיישן ומשתנה באופן טבעי, ולכן אין להסתמך על תוכן הדברים. המסתמך בניגוד להוראה הברורה שלא לעשות כן, עושה זאת על דעתו ותוצאות ההסתמכות על אחריותו הבלעדית.
